יצרני כלי טיס בכל העולם משקיעים זמן וכסף רב על מנת לפתח ולייצר כלי טיס מוצלח העונה לדרישות לשמם פותח ויוצר. אופיו ויכולותיו של כלי הטיס מאפשרים לו טווח פעילויות מסוים בו הוא יכול לעבוד. כל כלי טיס מאופיין במפרט המייחד אותו אל מול כלי טיס אחרים. השוני בין כלי טיס אחד למשנהו יכול לבוא לידי ביטוי בשלל הבדלים. המשמעותיים ביותר הינם פרמטרים של סוג וגודל גוף כלי הטיס, סוג וכמות מנועי כלי הטיס, פאנל האוויוניקה של כלי הטיס. פרמטרים אלו יוצרים הבדלים נוספים כגון טווח המהירות של כלי הטיס, רום הטיס שלו, יכולת נשיאת המשקל שלו וטווח הטיסה המקסימלי שלו.
מערכות רבות בתחום החישה מרחוק והמיפוי הגיאוגרפי דורשות כלי טיס כפלטפורמה לנשיאת המערכת. אפיון כלי הטיס לביצוע הטיסה נגזר מצרכי המערכת הנדרשת להטסה. כאשר מסתיים שלב האפיון, מתחיל שלב האינטגרציה בין המערכת לכלי טיס. ברוב המקרים נדרש ביצוע שינוי תצורה לכלי הטיס על מנת להטיס את המערכת. שינוי התצורה יכול להיות מזערי או עצום, אך כל שינוי תצורה בכלי הטיס אשר לא נמצא בטווח הייצור המקורי של יצרן כלי הטיס, ידרוש הליך שינוי תצורה לצורך אינטגרציה בין המערכת הנדרשת להטסה ובין כלי הטיס. שינוי התצורה בכלי הטיס מחייב בחינה של השפעות השינוי על הטסת כלי הטיס כפי שהיצרן הגדיר אותו, ובמקביל הטמעה של המערכת המוטסת וצרכיה. כל שינוי שנעשה בכלי הטיס מאופיין בהגדרת השינוי אל מול הוכחת הבטיחות וניהוג כלי הטיס לאור השינוי שנעשה. מטרת העל הינה בטיחות. לצורך העניין, מערכת הנדרשת להתקנה מחוץ לגוף כלי הטיס, משנה את זרימת האוויר והתנהגות משטר הרוחות סביב כלי הטיס. שינוי זה עלול לגרור התנהגויות בלתי צפויות, ולכן בשלב אפיון ההתקנה נדרש לבצע תכנון הנדסי נאות אשר יוכיח את מהות השינוי והתופעות הנגרמות ממנו.
דוגמא הפוכה היא של מערכת המותקנת בחלל כלי הטיס ואינה חורגת מגודל, משקל ונפח של כיסא עם נוסע סטנדרטי במטוס. במקרה כזה, הוכחת הבטיחות ושמירה על אמות המידה של היצרן, קלות מאוד לביצוע.
לסיכום, כל שינוי שנעשה בכלי הטיס מרגע יציאתו ממפעל היצרן, דורש אפיון והוכחת יכולת לשמירת בטיחות הטיסה וצוות האוויר המפעיל אותו, זאת ביתר יעילות כאשר נדרש לעמוד בדרישות הסף של הטסת מערכת מותקנת על גבי כלי הטיס.