מיכאל מנואל

התגייסתי לקורס טייס בצה"ל בשנת 1969, שירתתי כטייס במטוסי תובלה קלים בחיל האוויר בנמל התעופה דב עד אפריל 1976, והמשכתי כחייל מילואים עד 1982.

בשנת 1987 הפכתי למדריך תעופה בבית הספר לטיסה כנפי העמק במנחת מגידו, ובשנת 1994 התקבלתי במשרה מלאה לחברת התעופה כנפי העמק (המכונה כיום ישראייר).

טסנו בשורט 330, ואז נקנה שורט 330 נוסף, ואחריו שורט 360. צי המטוסים הזה נמכר די מהר, ומטוסי ATR 42 נקנו.

פעילות החברה הועברה ממגידו לשדה דב, החברה החליפה בעלות (נרכשה על ידי נוחי דנקנר), ושמה שונה לישראייר. התחלנו לטוס ללא הפסקה לאילת.

באוקטובר 1997 מוניתי לקברניט , ובשנת 1999 – מדריך. שני מטוסי בואינג 737 חדשים נרכשו, והחברה הרחיבה את פעילותה לטיסות בינלאומיות.

בשנת 2000 סיימתי הכשרה למעבר סוג מטוס בברייטון, אך כמה חודשים לאחר מכן - עקב פרוץ האינתיפאדה, הצטמצמו משמעותית הטיסות הבינלאומיות, וחזרתי לטוס לארץ. בקיץ 2004 עשיתי הכשרה למעבר סוג מטוס במטוסי בואינג 757, וחזרתי לטיסות בינלאומיות.

עד מהרה עברתי ל-767s. החברה ביצעה טיסות טרנס-אטלנטיות לניו יורק ולמזרח הרחוק במטוסי 767. לאחר מכן, החברה שינתה את צי המטוסים שלה מבואינג לאירבוס, וחכרה שניים של איירבוס 320. במקביל, סיימתי הכשרה למעבר סוג מטוס באיירבוס 320, ולאחר מכן 330, בטולוז.

החברה המשיכה בטיסותיה לניו יורק ולניגריה עם מטוסי איירבוס 330. באפריל 2015, כשהגעתי לגיל 65, סיימתי את הטיסות המסחריות שלי ב-ישראייר, ומאז אני מועסקת כמדריך טיסה וכטייס בליפאייר